האושפיזין אשר בתוכנו

בסוכות מרבים לדבר על אושפיזין, על אורחים ומארחים, ואין לי ספק שהכנסת אורחים היא חשובה. יחד עם זאת, מה הייתם אומרים אם היו מציעים לכם להתארח אצל מישהו שאינו נוהג כבוד בבני ביתו הגרים איתו באותו הבית? שאפילו דוחק את חלקם לחדרים קטנטנים או מרתף חשוך?

אם נמשיל את עצמנו לבית רחב ידיים שיש בו חדרים רבים, כפי שעושה הגישה פסיכולוגית שנקראת , voice dialog  נגלה שרובנו חיים במספר חדרים מצומצם, וזאת מכיוון שכולנו גדלים בתחושה, שאנחנו אמורים להיות בעלי זהות ואופי ברורים ומוגדרים, אנו נוטים לתפוס את עצמנו כיישות מובחנת ואחידה, אותה אנו מכנים ״אני״ ואנחנו מצפים מעצמנו להגיב למצבים שונים באופן עיקבי פחות או יותר. כמה פעמים שמעתם משפטים כמו- ״נו, כזה אני״, ״הלוואי שאני יכולתי לעשות כך וכך״, ״אני כזה״, ״אני לא כזה״..?

נחזור למשל הבית מרובה החדרים

נניח שבכל חדר גרה דמות משנה שלנו ומכיוון שאנו חיים במספר מצומצם של חדרים, מרבית החדרים חשוכים ונעולים, הדמויות נחנקות מחוסר אוויר, מחוסר תשומת לב ומחוסר יכולת להשמיע את עצמן. מתוך כאב, תיסכול ויאוש, הדמויות האומללות גורמות נזק לחדרים שבהם הן כלואות. כל דמות שאנו מכירים בה ומקבלים אותה כחלק לגיטמי מעצמנו, משולה לחדר נוסף שבו הסכמנו להדליק את האור, לאוורר אותו ולנקות אותו, כך שאפשר בהחלט לגור בו. בחדרים קיימים אוצרות שלא שיערנו שיש לנו אותם.

במודע או שלא במודע אנחנו מושפעים מהקולות הפנימיים הרבים שבנו, במצבים טעונים אנחנו מרגישים קרועים בין הרצונות והדרישות של כל קול.

קול אחד תומך, שני מתנגד, שלישי פוחד רביעי מתלהב.

הדמויות אשר בתוכנו, ממש כמו האושפיזין בסוכה, ראויות לכבוד ויחס אדיב, להכרה בכך שכוונתן חיובית, גם אם הדרך שלהן לא תמיד מיטיבה.

המיינדפולנס מאפשר ואף מעודד עבודה עם הדמויות הפנימיות, עבודה שמאפשרת להכיל את את הניגודים ולקבלם כמצב טבעי ולא כבעיה.

וזה מזכיר לי מעשייה אשר היתה באמת( או אולי לא?)

אי שם או אי כאן, בארץ רחוקה קרובה, ושמה תודעה, נולדו זוג תאומות לאמן החכמה.

אורחים רבים באו לראות את הנולדות, וכשנשאלה האם לשמן של הילדות ענתה:

״נחכה ונראה״

לא היו אלה כמובן שמות הילדות, אלא בקשתה של האם להמתין בסבלנות, עד שיגיע השם ההולם.

זה הזמן לגלות ששמה של האם החכמה הוא מודעות.

עד מהרה שמה מודעות ליבה לכך שאחת הבנות שמחה ועליזה רוב הזמן והחליטה לקרוא לה בשם- שמחה.

השמחה של שמחה משכה תשומת לב רבה, ומצאה חן בעיניי המבקרים הרבים.

שמה לב אמא מודעות לכך שבתה השניה מקנאה באחותה ללא הרף וכך נבחר שמה- קנאה.

אהבה האם את שתי בנותיה אהבה עזה וכנה. למרות שקנאה הרבתה להחמיץ פנים ולקנא באחותה, קיבלה אותה האם קבלה אמיתית, ללא תנאי, בדיוק כמו את אחותה, ושמה לב אליה,בדיוק כפי ששמה לב לשמחה.

חלפו מספר חודשים ועם הזמן, ככל שקיבלה האם את קנאה באהבה הלכה זו ונרגעה, והלכו ופחתו התקפי הקנאה שלה.

הבנות גדלו והיו לחברות נפש, וגם לכך שמה אמא מודעות ליבה.

ואתם ידידיי אולי מנחשים כבר כי כך עובדת התודעה שלנו, תשומת לב וקבלה מלאה מעודדים שינוי וגדילה.

 

עוד על עבודה עם הדמויות הפנימיות דרך המיינדפולנס והNLP, תוכלו ללמוד בקורס מיינדפולנס למטפלים

 

חג סוכות שמח לכולם

, , , , ,
הפוסט הקודם
מיינדפולנס והקלה על מצוקות החיים
הפוסט הבא
מאי ידיעה לאי של ידיעה

Related Posts

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Fill out this field
Fill out this field
יש להזין אימייל תקין.
You need to agree with the terms to proceed

תפריט